Poems

קוּבֶּה אָדֹם

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
תָּלוּי בְּ
סִיר מָרָק
קוּבֶּה אָדֹם 
.שֶׁל סָבָתִי נָעִימָה
שִׁפְתִי אֶת הַסִּיר וְגַם צְקִי בּוֹ מַיִם
,לְקָרֵב אֶת נְהָרוֹת בַּבֵל אֶל נְכָדַיִךְ
.נֹחַם בְּגָלוּת יְרוּשָׁלַיִם
.דָּאר-אִל-יַהוּד נֶעֶלְמָה כְּבָר מִזְּמַן
גַּם יָדַיִךְ אֵינָן. יָדֶיהָ שֶׁל אִמִּי 
חוֹצוֹת סָהַרוֹנֵי סֶלֶק, מְלַטְּשׁוֹת
,יַהֲלוֹם סֹּלֶת מִגַּרְעִינֵי הַחִטָּה
.מוֹסְרוֹת אֵלַי סוֹדוֹת מֶשֶׁךְ
 
--------------------------------------------------
.דָּאר-אִל-יַהוּד: "חצר היהודים". אחת משתי שכונות היהודים בבגדד

Share this poem

view comments

Comments (0)

No comments yet - be the first:

Leave a comment