נקישות בחלון הערב
אבי חזר מן העבר השני כגשם.
במקום הפנוי לאורח
אני מניחה צלחת ריקה, מזלג, סכין
ומשערת כי לא ישאר זמן רב
המתים אינם ידועים ברעבונם לארז לבן ועדשים.
כתמיד, יעדיף לקרוא ב״אהבים וגשם״ של נגיב מחפוז
שקנה בכריכה רכה בעיר העתיקה לפני שנים.
זכרונות נאספים אל השולחן כתבשילי כח:
ידיו הרחבות של אבי אוחזות בידי וביד אחותי,
אוחזות במחרוזת המסבחה, במקטרת, בספרים,
באותה עדינות השמורה
לדברים שבירים.